<h1>חוקות הדיינים סימן רע"ב</h1>
<h2>דף מז:</h2>
עוד מפ' זה דחכמים תקנו שיזון הבעל לאשה ומעשה ידיה יהי' שלו ואם נשבית שיפדנה ותקנו בשביל זה שיאכל בחייו הפירות מנכסי מלוג דהיינו הנכסים שהכניסה לו עמה או הנכסים שנפלו לה מבית אבי אמה, ואם אמרה איני רוצה שיפדני ואיני רוצה לתת לו פירות מנכסי אין שומעין לה מפני שהבעל יכול לומר קניתי שפחה לשמשני ולפיכך (אין) [אני] צריך לפדותה כדי שתשמשני כך פי' הרמב"ן ז"ל וכ"ד הגאונים ז"ל.
